החלטה בתיק רע"פ 2065/14

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים: י' אלון - נשיא; י' צלקובניק; י' פרסקי), בעפ"ג 19154-11-13, מיום 12.2.2014, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א' ברסלר-גונן), בת"פ 586528-01-12, מיום 10.10.2014.

           ביום 18.3.2014, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הוטל על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. 

רקע והליכים קודמים

2.             מעובדות כתב האישום המתוקן אשר הוגש נגד המבקש עולה, כי ביום 28.10.2010, בשעה 10:30 או בסמוך לכך, הגיע לביתו של המבקש כוח משטרתי על-מנת לבצע חיפוש. במהלך עריכת החיפוש, תקף המבקש את השוטר דימה דוידוב בכך שדחף אותו בחזהו. שוטר אחר שהיה במקום, אבי אוחנה, נחלץ לעזרתו של השוטר דוידוב, ועזר לו להשתלט על המבקש, תוך שהלה בועט בשני השוטרים, וכן בשני שוטרים נוספים שהיו במקום.

           בגין מעשים אלה, יוחסה למבקש עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

3.             יצוין, כי כתב האישום המקורי הוגש גם נגד אביו של המבקש, לו ייוחסו עבירות של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין; והעסקת תושב זר שלא כדין, לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. ואולם, כחלק מהסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, הסכימה המשיבה לבטל את האישומים נגד אביו של המבקש. בהמשך לכך, ביום 10.6.2013, הורשע המבקש, על יסוד הודייתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן.

           ביום 11.7.2013, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. לאחר שהמשיבה עתרה להטיל על המבקש עונש מאסר ממושך לריצוי בפועל, לצד הפעלת עונש מאסר על-תנאי בר הפעלה, הודיע בא-כוחו של המבקש דאז, עו"ד שחאדה אבו מדיעם (להלן: עו"ד אבו מדיעם), כי הוא מבקש להתפטר מייצוגו של המבקש ולאפשר לו לחזור בו מהודייתו. נטען על-ידי הסנגור, כי לא הוסברו למבקש עד תום השלכות הודייתו, והוא הודה מתוך ציפייה שהמשיבה תעתור להטלת עונש קל יותר. בית משפט השלום בבאר-שבע דחה את בקשתו של המבקש לחזור בו מהודייתו, וקבע כי זו ניתנה מרצונו החופשי, ולאחר שהיה מודע לנטען נגדו בכתב האישום. עוד נקבע, כי אין ממש בטענתו של בא-כוח המבקש, לפיה לא ניתן למרשו ייעוץ משפטי הולם. בהמשך לדברים האלה, ביום 10.10.2013, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הפעלת 6 חודשי מאסר על-תנאי שהוטלו על המבקש, במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו בתיק הנוכחי, כך שבסך הכל על המבקש לרצות 10 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח; 5 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו, לבל יעבור המבקש על עבירה לפי סימן ג' בפרק ט' לחוק העונשין.

4.             המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כאשר לצורך הערעור הוא יוצג על-ידי עו"ד ערן אביטל. עיקר טענותיו של המבקש הופנו כנגד אי-קבלת תסקיר שירות המבחן, טרם שנגזר עונשו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, וקבע כי עונש המאסר שהוטל עליו מבטא בצורה הולמת את החומרה היתרה הטמונה בעבירה שעניינה תקיפת שוטר, בה הורשע המבקש, וזאת בעיקר נוכח עברו הפלילי המכביד בעבירות מסוג זה.

בקשת רשות ערעור

5.             המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאחר שהחליף בשנית את ייצוגו, כאשר הפעם הוא יוצג על-ידי עו"ד מנחם רובינשטיין וגבריאל רפפורט. הבקשה לרשות הערעור התמקדה בטענתו של המבקש לפיה הוא זכה לייצוג בלתי הולם, הן בפני הערכאה הדיונית והן בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, ולדידו הביא הדבר ל"עיוות דין חמור ביותר". לטענת המבקש, בדיון בפני בית משפט השלום ייצג עו"ד אבו מדיעם הן את המבקש והן את אביו, אשר הואשמו מלכתחילה באותו כתב אישום. לשיטת המבקש, היה עו"ד אבו מידעם נתון בניגוד עניינים אשר מנע ממנו לייצג כהלכה את ענייניו של המבקש, וגרם לכך שעו"ד אבו מידעם ייעץ למבקש להודות במיוחס לו בכתב האישום, בתמורה למחיקת האישומים שיוחסו לאביו. זאת ועוד, לדידו של המבקש, הכשל שנפל בייצוגו מצא את ביטוייו אף בכך שבמועד הודייתו הוא לא הבין שהמשיבה תבקש למצות עימו את הדין, ולעתור להטלת עונש מאסר ממושך. המבקש הוסיף וטען, כי הכשל בייצוגו לא הסתיים בפני הערכאה הדיונית, אלא נמשך גם בפני בית המשפט המחוזי, כאשר בא-כוחו השני, עו"ד ערן אביטל, החליט שלא לערער על עצם הרשעתו, אלא על חומרת העונש בלבד. עוד טען המבקש, כי שגה בית משפט השלום כאשר דחה את בקשתו לחזור בו מהודייתו.

דיון והכרעה

6.             לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

7.             הלכה מושרשת היא כי בקשות רשות ערעור תתקבלנה במשורה, ואך במקרים בהם עולה שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטני  של הצדדים לבקשה, וכן במקרים חריגים בהם נגרם למבקש עיוות דין או משיקולי צדק כלפיו (רע"פ 2263/13 אבגי נ' מדינת ישראל (28.4.2014); רע"פ 2200/14 רוט נ' מדינת ישראל (24.4.2014); רע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל (24.4.2014)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעלה כל שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבה, וכל כולה נוגעת לעניינו הפרטי של המבקש בשאלות שעניינן כשל בייצוג וחזרה מהודייה, בהתאם להוראות סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). כמו כן, לא מצאתי כי למבקש נגרם עיוות דין או כי קיימים שיקולי צדק המצדיקים היעתרות לבקשתו.

8.             טענתו המרכזית של המבקש נוגעת לניגוד העניינים בו היה נתון, כביכול, בא-כוחו דאז, עו"ד אבו מדיעם, אשר ייצג אותו ואת אביו בבית משפט השלום. נקבע כבר, בעניין זה, כי ייצוג משותף של מספר נאשמים על-ידי אותו עורך דין "מלווה בדרך הטבע בסיכון של 'ניגוד אינטרסים'" (ע"פ 2130/95 בשיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 456, 463 (1997) (להלן: עניין בשיר)). עם זאת, אין מדובר בפרקטיקה אסורה, ואין לומר כי הדבר יביא בהכרח לייצוג בלתי הולם של אחד מהנאשמים. בעניין בשיר נקבע, כי טענה לייצוג בלתי הולם המבוססת על ניגוד עניינים, תיבחן בהתאם לשלושה כללים מנחים: ראשית, תשאל השאלה האם היה ניגוד עניינים בין הנאשמים שייוצגו על-ידי אותו עורך הדין. באם התשובה לכך היא חיובית, יש לבחון שאלה נוספת והיא, האם הטוען לייצוג בלתי הולם הצליח להראות כי ניגוד העניינים "תרם בפועל לפגיעה עניינית בזכותו לייצוג הולם ולתוצאה שאליה הגיע בית המשפט" (עניין בשיר, שם). לבסוף, נקבע כי יש להבחין בין טענה הנוגעת לניגוד עניינים לבין טענה הנוגעת לייצוג כושל שאינו מהווה תוצר של ניגוד העניינים האמור.

           יישומם של הכללים המנחים בעניין בשיר על ענייננו מוביל למסקנה כי יש לדחות את טענותיו של המבקש בהקשר הנדון. ראשית, המבקש לא הראה באיזה ניגוד העניינים היה מצוי עו"ד אבו מידעם, בעת שייצג בו זמנית אותו ואת אביו. למקרא כתב האישום המקורי, עולה כי לאביו של המבקש יוחסו מעשים שונים ועצמאיים מאלו שייוחסו למבקש, כאשר הקשר ביניהם מתמצה בכך שהם התרחשו באותו חיפוש משטרתי. שנית, אף אם נניח לטובת המבקש כי היה ניגוד עניינים בינו לבין אביו, הוא לא השכיל להראות כיצד ניגוד עניינים זה פגע בפועל בהגנתו של המבקש, והביא לשינוי לרעה של תוצאת משפטו. המבקש לא הצביע, ולו על טענת הגנה אחת העומדת לו אל מול גרסאותיהם של השוטרים הרבים שנכחו באירוע. נראה, כי בנסיבות אלה לא היה כל פגם בייצוג המשותף, והדבר לא השפיע על הודייתו של המבקש. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 10.6.2013, המבקש הבין היטב את תנאי ההסדר והסכים להם, ונכונותו להודות במיוחס לו נעוצה, ככל הנראה, ברצונו להוציא את אביו מכתב האישום המשותף, ואין לכך כל קשר לעובדה כי שניהם יוצגו על-ידי עורך דין משותף.

בנוסף, אין בידי לקבל את הטענה בדבר קיומו של כשל בייצוג, הנובע מכך שהמבקש סבר כי הודייתו תביא להקלה משמעותית בעונשו. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 10.6.2013, מעלה כי בא-כוח המשיבה אמר במפורש, כי אין הסכמה בין הצדדים בנוגע למידת העונש, וכי "עמדת המאשימה היא למאסר בפועל ופיצוי למתלוננים". בהמשך לכך, הצהיר המבקש  כי הוא מבין את תנאי הסדר הטיעון, ואלו מקובלים עליו. מדברים אלו עולה כי טרם להודייתו באשמה היה המבקש מודע לכך שהמשיבה דורשת להשית עליו מאסר לריצוי בפועל, ואין לקבל את הטענה לפיה הוא סבר כי הודייתו תפטור אותו בעונש קל בלבד.

9.             לבסוף אציין, כי לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש בנוגע להחלטתו של בית משפט השלום שלא להתיר לו לחזור בו מהודייתו. סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי מסמיך את בית המשפט להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו, בהתקיים נימוקים מיוחדים המצדיקים זאת. בהקשר זה, נקבע כי "חרטת הנאשם, כשלעצמה, אין בה כדי להוות נימוק מיוחד לעניין זה, וכי יותר לנאשם לחזור בו מהודייתו רק בנסיבות חריגות: 'היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה' (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 621, מפי השופטת ביניש (כתוארה אז)" (ע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (26.11.2007)). נוכח הצהרתו המפורשת של המבקש, לפיה הוא מבין את תנאי הסדר הטיעון "ושלם" עמם, סבורני כי לא מתקיימים נימוקים מיוחדים, המצדיקים היעתרות לבקשתו לחזור בו מהודייתו, ונראה כי  בקשה זו מבוססת בעיקרה על חרטתו לנוכח עונש המאסר לריצוי בפועל, בפניו הוא ניצב.

           בנסיבות אלה, לא הייתה כל הצדקה לערער על הכרעת הדין והגשת ערעור לבית המשפט המחוזי רק לעניין חומרת העונש שהושת על המבקש, לא גרמה לו לעיוות דין. לפיכך, טענותיו של המבקש בקשר לייצוגו בפני הערכאות הקודמות, דינן להידחות.

10.          אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת. עיכוב ביצוע עונש המאסר, עליו הוריתי ביום 18.3.2014, מבוטל בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 30.6.2014, עד לשעה 10:00, בימ"ר דקל או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377  או 08-9787336.